כתבות נבחרות

אין כמו סיפור טוב. ובטח אין כמו יצירה יפה. וכששניהם מתחברים יחדיו – זה קסם.

הינה שלושה סיפורים, שלוש יצירות.

פעם, 20 שנה אחורה, בתיה סלומון, מומחית החינוך המוזיקלי של זולטן קודאי, הזמינה את אחד מקרובי המשפחה שלה שבא לחופשה מלימודי גיטרה בארה"ב, להופיע לפני תלמידים. אז שמעתי לראשונה את המושג "prepared guitar"

השילוש...הקדוש?

כשמתמודדים אם לימוד יצירה, מן הסתם מגיעים למקומות שלא מצליחים להתגבר עליהם, אם במהירות הנדרשת או בנגינה חלקה, או בדרישות המוזיקאליות שלהם. 

בהכירנו את רפרטואר הגיטרה, בוודאות ניגנו את אותן היצירות שהן "יצירות חובה". פרליוד מס'1, אסטוריאס, פרליוד ברה מינור ובורה, קפריצ'יו ערבי...

גם יצירה זו נמנית על הקבוצה הזאת.

לא יכולתי להתאפק ולא להשתמש במשחק המילים הזה. לא, לא נדבר כאן על  שייקה וגברי, אולי קצת נדבר  על פולי, אבל בעיקר  נפנה את  נושא המאמר הזה לפוליריתמיות.

על פי ההגדרה, השראה זה לא דבר הנמצא בזמינות מידית. זה בא והולך. אצלי זה זמין ברגע שזה קשור בתלמידיי.

"שברים ומשברים"

הציפורניים נשברות. לא משנה כמה ניזהר, נימנע ממשימות יומיומיות של החיים, נבריג ברגים ביד שמאל. זה יקרה. כשניפתח עמוד תווים, כשנרצה להוריד משהו מהמדף, כשיד תחליק בפתיחת פקק צנצנת.   

ואז מה?

זה לא זה

ככל שהתוודעתי לו, כך התאכזבתי ממנו.

ככל שחקרתי אודותיו, כך צברתי עבורו חוסר שביעות רצון ומאוס.

למרות שהוא לא הראשון, הוא הראשון לבגוד, הראשון להתפגר, למרות שלמראית עין הוא מחזיק פאסון ולכאורה הוא משדר שהכל בסדר.